דייט מוצלח עם ספסל

בימים הראשונים של חופשת סוכות, לקחתי את הילדים למקס סטוק במטרה להעסיק אותם, ולו לכמה שעות, עם חומרי יצירה לסוכה.

בכניסה לחנות קיבל את פני, כאב גאה של בת מצווש, ספסל לבן. זה העיף אותי לתקופה קצרה שבה ניסיתי את מזלי בבליינדטים. מהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי, ושהסיכויים להמשיך לדייט שני נמוכים מאוד.

אבל הספסל הזה! הוא עמד שם, זקוף וגאה. עשה לי עיניים ממש. ואני? כמו בת טיפשערה נפלתי. חזק. איזה חומרי יצירה ואיזה נעליים? שיחדתי את הילדים בממתק וגררתי ספסל כל הדרך לקופות של מקס סטוק, ומשם נרגשת ומתנשפת, דוחפת מיוזעת לאוטו.

פיניתי את תכולת הבאג' לתוך האוטו והרמתי בכוח.

לא נכנס.

הורדתי את הכיסאות האחוריים.

ברגע שהתחת שלו נשאר תקוע בחוץ, הבליינד דייט השרמנטי הפך מגושם באחת.

גבר נחמד שחלף על פני, רואה אותי מנסה לדחוף ספסל גדול למכונית קטנה, הציע את עזרתו. הוא עשה את כל הפעולות שאני עשיתי לפניו. הפך. פתח. סגר ואז עשה את הכל מהתחלה. 

כשהוא נואש שאל: "מה המסר החינוכי שאת נותנת לילדים שלך, עכשיו?" חייכתי מהלב ועניתי, "שאמא שלהם תמיד משיגה את מה שהיא רוצה."

לבסוף מצאתי פתרון יצירתי; קשרתי את קצה הספסל עם הרצועה של הכלב, שנשכחה באוטו, מצד אחד, ומהשני עם הרצועה שפרמתי מהתיק שלי. הוריתי לבת שלי, לאבטח את הקונסטרוקציה עם הלפיתה החזקה שלה, ונסענו הביתה. כשהספסל מתנדנד, חצי בפנים, וחציו השני, בחוץ.

כשהגענו, הילדה שלי, כולה בת שש, אמרה: "אמא, ידעתי שתצליחי." ומרות שהנסיעה הייתה לא בטיחותית. בעליל. זה היה המסר הכי חינוכי שנתתי לה מזה זמן רב.

---

ככותבת תוכן שיווקי, אני מאמינה שאסור לנו לחכות שלקוחות פוטנציאליים יפנו אלינו, ואנחנו חייבים לשלוט בתזרים הלקוחות בעצמנו. 

המשמעות של זה היא שיווק, לא פוסק. גם שכשיש לנו ערימות של עבודה שאי אפשר להרים את הראש. 

זה מאוד דומה לנסיעה עם ספסל גדול בבאג' קטן; דורש מאמץ, אבל יגיע אל היעד