אימון בוקר

למרות שהתעוררתי ליום טיפוסי, כלום בו לא עבד כמו צריך. הגדול לא הצליח לקום מהמיטה. הקטן רוקן את כל תכולת הארון, בחיפוש אחרי חולצה מגניבה. וילדת הסנדוויץ' התעקשה לנעול סנדלים, למרות שהגננת ביקשה שלשיעורי התעמלות, מגיעים חמושים בנעלי התעמלות.

מה שהתחיל בהערה קטנה התפתח לוויכוח, להרמות קול ולאיומים.

אבל הילדה הזאת שלי, שיש לה מראה רך של מרשמלו ורוד, בשילוב זהרורי נמשים על הלחיים, היא לא נשברת. אף פעם לא נשברת.

בכניסה לגן הסייעת מיינה את הילדים ששכחו להביא נעלי ספורט, ושלחה את האימהות שלהם בחזרה הביתה.

"לא חוזרת". הרמתי את האצבע המורה. "אנחנו זכרנו שהיום צריך להביא נעלי ספורט, אבל הגברת בחרה את הסנדלים." הסייעת הסתכלה עלי בפרצוף מתחנן.

"לא חוזרת, ולא לוקחת אחריות על ההחלטות שלה. אתם תעשו מה שצריך לעשות עם זאת שמפרה את החוקים של הגן." הסייעת המשיכה לבקש את העזרה שלי, ואמא אחרת זרקה ברקע, שזה כמו בצבא. "בצבא מרתקים על דברים כאלה לשבוע. נתראה בעוד כמה ימים." פסעתי לכיוון הדלת. בהפתעה גמורה, הילדה שלי תפסה אותי חזק ברגל ושאלה, "מתי תבואי לקחת אותי?" חיבקתי אותה בחזרה, "אני תמיד-תמיד אבוא באותה השעה בדיוק. את יודעת למה? כי אני חייבת אותך לצידי. את מלמדת אותי להיות חזקה, ולעמוד על שלי, ואני מודה לך על זה." נשיקה ארוכה בקצה הקודקוד ויצאתי להתחיל את היום.

---

איך התחיל הבוקר שלכם? אשמח לכתוב על כך עבורכם. לפרטים נוספים ויצירת קשר: 054-6252104